פסק-דין בתיק ק"ג 25884-12-12

בפני ערעור על החלטה של ועדת עררים (להלן: הוועדה), אשר דנה בעניינו של המערער בהתאם להוראות התקנון של מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן: מבטחים ו/או הקרן), ביום 6.8.12, ודחתה את עררו של המערער על קביעת רופא הקרן, בדבר נכותו, אותה העמיד על שיעור 100% זמנית, עד ליום 31.12.13, ואף הוסיפה והפחיתה מהנכות הזמנית וקבעה אותה על 50%, עד סוף 7/2014 [כאמור בנספח א' להודעת הערעור (להלן: ההחלטה)].

ב"כ המערער מסכים, כי ערעור על ההחלטה, לבית-דין זה, ניתן להגיש רק בשאלה משפטית, ולטעמו, הטעות בהחלטת הוועדה היא, שתחת לדון בנושא הערר - קביעת נכות צמיתה במקום נכות זמנית שנקבעה למערער - התערבה הוועדה בהחלטתה בשיעור הנכות שקבע למערער רופא הקרן והפחיתה אותו למחצית, מבלי להזהירו בדבר אפשרות כזו, מראש [ס' 8-6 להודעת הערעור].

בכתב תשובתה (שהוכתר, בטעות, כ"כתב הגנה"), העלתה מבטחים טענה לסילוק ההליך על הסף, בשל היעדר עילה או יריבות, שכן, לטענתה - כתב הערעור אינו מגלה כל פגם משפטי שנפל "ולו לכאורה בהחלטת הועדה הרפואית לעררים, נשוא ערעור זה ..." [פסקה שניה, שם]. אשר לטענה, כי המערער לא הוזהר כנגד הסיכון, שהועדה תתערב בשאלת גובה הנכות, גם אם הערר עצמו לא התייחס לשאלה זו, נטען, כי "טוב היה לולא היה מעלה ב"כ התובע את הטענה ..." וזאת, מאחר שהמערער היה מיוצג ע"י אותו משרד עורכי-דין, כאשר הגיש את עררו לוועדה, יחד עם כתב הסכמה [ס' 15 ונספח י"ב, שם (להלן: כתב ההסכמה)].

כתב ההסכמה הוא מסמך מיום 21.3.12, המופנה אל מבטחים, בחתימת המערער, ובו מצהיר המערער הצהרות במסגרת הליכי הערר שהגיש על החלטת רופא הקרן, ובהן - בין השאר - ההצהרה, כי הובאו לידיעתו הוראות תקנות 41 ו- 42 לתקנות הקרן; בחירתו להגיש ערר לוועדה, בשאלה רפואית; הסכמתו המלאה להיבדק ע"י הוועדה; ידיעתו והסכמתו שממצאיה בעניינים רפואיים יהיו סופיים ולא ניתנים לערעור, אלא, בשאלות משפטיות בלבד; והצהרה מסיימת של המערער, במילים המפורשות הבאות [ס' 6, שם]:

"הנני מצהיר, כי ידוע לי ואני מסכים, כי הועדה רשאית לאשר את החלטת רופא הקרן, לבטלה או לשנותה לרבות להפחית את אחוזי הנכות, בין שנתבקשה לכך ובין שלא נתבקשה."

מיד לאחר הסעיף הנ"ל מופיעה חתימתו של המערער ולאחריה אישור של עו"ד איאד מטאנס, ממשרד עורכי-הדין המייצגו גם בהליך זה, המאשר, כי המערער חתם בפניו על כתב ההסכמה דלעיל "לאחר שהוסבר לו/ה תוכנו של כתב זה על ידי ..." [כתב ההסכמה, סיפא].

ב"כ המערער מאשר דבר קיומו של כתב ההסכמה, שנחתם ע"י המערער בפני עורך-דין ממשרדו, ברם, לדעתו - "אין לזה שום משמעות" [עמ' 2, ש' 13]. לטענתו, הפסיקה מחייבת, כי למרות שהמערער הוזהר באופן כללי בפני הוועדה, אם הוועדה חושבת שייתכן ותפחית את הנכות, חובה עליה לשלוח לו מכתב המזהירו מפני אפשרות כזו, מודיע לו על כוונה זו ואז הוא יכול לבחור אם להמשיך בהליך או לבטל את הערר [עמ' 1, ש' 30-23; עמ' 2, ש' 15-13].

חזרתי ועברתי על טיעוני הצדדים והאסמכתאות השונות אליהן הופניתי על-ידם, ולדעתי - הדין עם מבטחים ודי בחתימת המערער על כתב ההסכמה, בפני עורך-דין אשר ייצג אותו, הן בהגשת הערר לועדה והן בהגשת ערעורו לבית-הדין, כדי לענות על חובת הוועדה ליידע את המערער, בדבר האפשרות להתערב באחוזי הנכות שקבע לו דרג קודם, גם ללא ערר על כך.

ב"כ המערער הלין על שמבטחים נסמכת על פסיקה של בית-המשפט העליון, בהליך מול קצין התגמולים, הנדון בערכאות אזרחיות אחרות ולא בפני בית-הדין לעבודה. לא מצאתי הצדקה לאי החלת אותם עקרונות גם בענייננו, וכפי שציטטה ב"כ מבטחים, בתשובתה בכתב ובטיעון בעל-פה לפני,  כאשר מערער בוועדה רפואית מיוצג - חזקה שידע על האפשרות שוועדת ערר תשנה מאחוזי נכות שקבע לו הדרג הראשון. בתקדים שהובא, בעניין פרג' נ' קצין התגמולים [ע"ש (מחוזי חיפה) 861/06, מיום 13.11.06], קבע כב' השופט ברלינר, כי מי שמופיע בערר בפני ועדה רפואית עליונה, לאחר שהיה מיוצג ע"י עורך-דין, גם אם במעמד הדיון עצמו אינו מיוצג, חזקה עליו שידע כי "לוועדה סמכות לבטל או לשנות החלטת ועדה רפואית קודמת" [ס' 13 לפסה"ד (במאגר ממוחשב)]. קביעה זו אושרה, הלכה למעשה, ע"י בית-המשפט העליון, במסגרת החלטה שדחתה בקשה להרשות ערעור על פסה"ד הנ"ל [ראו: רע"א (עליון) 10572/06 פרג' נ' קצין התגמולים, 1.5.07 (במאגר ממוחשב)].

אכן, גם בפסיקתן של ערכאות בתי-הדין לעבודה - אליהן הפנה ב"כ המערער - נקבע הכלל, כי ועדה רפואית חייבת להעמיד את הנכה על כך שהיא עשויה להפחית מדרגת נכותו, כפי שנקבעה ע"י ועדה מדרג ראשון, ולתת לו הזדמנות להשמיע את גרסתו, ברם, איני מקבלת את הטענה, שלא כך נהגו עם המערער שלפני.

לטעמי, בכתב ההסכמה העמידו את המערער, מראש, על האפשרות, כי בעת הדיון בערר שהגיש, הועדה רשאית להפחית את אחוזי הנכות, בין שנתבקשה לכך ובין שלא נתבקשה. כזאת עולה מפורשות מכתב ההסכמה, עליו חתם המערער בפני עורך-דין מטעמו, לאחר שבחר להגיש את עררו לוועדה, ומשהיה מיוצג ועורך-דינו אישר בכתב לוועדה, כי המערער חתם על כתב ההסכמה לאחר שהוסבר לו תוכנו ע"י בא-כוחו - מולאה דרישת ההזהרה, ואין לומר שהמערער נבדק ע"י הוועדה, במסגרת הדיון בעררו, מבלי שהיה מודע לסכנה, שבסמכותה גם להפחית מאחוזי הנכות שקבע לו רופא הקרן. הזהרה בדרך זו עולה בקנה אחד גם עם פסיקת בית-הדין הארצי לעבודה, אליה הפנה ב"כ המערער [וראו, לדוגמה: דב"ע שן/ 01-26 המוסד לביטוח לאומי - יאיר אהרונוב, פד"ע כב 459, 461-462, בו נקבע, כי מבוטח היה אמור להיות מודע לאפשרות שדרגת נכותו תופחת, כאשר הדבר נכתב במפורש בהודעה שנשלחה אליו (ס' 5 לפסה"ד)].

בדיון לפני העלה ב"כ המערער עוד טענה, שלא צויינה בערעור, על כך שהועדה לא הסבה את תשומת ליבו לכך שלפי התקנון האחיד אינה מוסמכת לקבוע נכות "צמיתה" - אין להידרש לנושא זה, משלא נכלל בערעור; אעיר רק זאת, שבהיות המערער מיוצג על-די עורכי-דין, הרי זו חובתם של באי-כוחו ליידעו בדבר ההוראות העדכניות של התקנון, מכוחו הוגש עררו.

לסיכום - הערעור נדחה; משמדובר בתחום הביטחון הסוציאלי - כל צד ישא בהוצאותיו. זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסק-הדין.

ניתן היום, ‏10 ביולי 2013 (‏ג' באב תשע"ג), בהעדר הצדדים, ויישלח אליהם, בדואר רשום . התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: